|
דברים שרצינו לומר...
שחף, ילדי הבכור היקר לי מכל. אתה בליבי אתה הילד שילדתי באהבה חלמתי לגדל אותך בעולם של שלווה. קיוויתי שתמיד אחסוך ממך דמעה. ואז ארע הנורא מכל... חסר כל כך החיוך המקסים שלך שכמוהו כאור, המבט בעיניים הירוקות, הגדולות והיפות שהיה שובה את הלב, והשאלה הכל כך יומיומית "אמא, מה יש יש לאכול? אני רעב" ואני רוצה רק עוד חיבוק אחד, נשיקה אחת, לשמוע אותך שואל את אותה השאלה ואני מחכה לך כל יום... אבל אתה לא חוזר. אמרת על אבא שהוא מגשים החלומות שלך, ותמיד טפחת לו על השכם. היו לו, לאבא, עוד כל כך הרבה חלומות להגשים לך. אבא ממשיך לקרוא לך "שחף" "שחף" והעיניים שלו כבויות, הוא עצוב ומתגעגע כל כך. תמיד בערב היית מתחיל עם שיחות הנפש על ענייני פוליטיקה, כלכלה וחברה. לפעמים התווכחנו והיו בנינו חילוקי דעות, לעיתים הייתה בנינו הסכמה ועכשיו- הלילות שקטים, ריקים, ארוכים ועצובים כל כך. כשהיית מגיע מן האוניברסיטה הבית כבר היה מלא בחברים, קולות של המולה וצחוק. ועכשיו- דממה... הרבה דממה. ביום חמישי בשעה 18:15 תמיד צלצלת ואמרת "אמא אני מתארגן וכבר חוזר הביתה", וכל יום חמישי אני מביטה במחוגי השעון בסלון, השעה 18:15 והטלפון כבר לא מצלצל. אני פותחת את דלת החנייה ומחכה שתיכנס, אבל איני שומעת יותר את צעדיך ואת קולך הקורא "אמא" ונותר כאב חד שכזה המפלח את הנשמה. בחגים תמיד אמרת שאתה לא רוצה להיות בבתי מלון, אלא לשהות במחיצת המשפחה בבית, כי בבית יש אווירה של חג. אהבת את החמימות, הביחד איתנו- אבא, אמא, גל ושני, אחיותך, האוכל הביתי, להיות סביב שולחן אחד עם הדודים והדודות. שחף, היית ילד של בית ומשפחה. כל הזמן עולים המראות והזכרונות הטמונים בתוכנו: המילה הראשונה "אבא"
שאמרת על הדשא בבריכת נווה ירק, הצעדים הראשונים, המילה "אמאלה" והחיבוק
הענק שנתת לי כשבאתי לקחת אותך מהגן, הפרח שקטפת לי מהגינה ואמרת "אמא אל
תהיי עצובה אף פעם". ואז, ממש לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה- חג האור, ברגע אחד הכל התהפך ושום דבר
כבר לא יחזור להיות כשהיה, האור כבה. הסקרנות הייתה טבועה בך. תמיד שאלת שאלות, רצית לדעת, אהבת וחווית את החיים בגדול.
אמרת שהחיים קצרים וצריך להנות בהם וכל כך צדקת.לא ידענו שהחיים יהיו כל כך קצרים
עבורך. ודווקא אז, אלוהים החליט שדי. הנה השחף עף אל על אבא ואמא  תפילה ליום הזכרון להרוגי תאונות הדרכים " שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. ה' שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לכל תחנוני" אנא ה' מלא רחמים, אשר בידך נפש כל חי וכח כל בשר איש, מצא מנוחה נכונה על כנפי
השכינה לנשמת בני הצעיר, היקר והאהוב, שחף אליה בלס בן ענת, שנהרג בתאונת דרכים
היום לפני שנה. אני נוצר אותך בליבי, אוהב אותך ומתגעגע מאוד. אבא שחף, זה כואב לי ולא נתפס! אני נזכרת בך, בכל הדברים שעשינו ביחד והגעגועים לא מרפים ממני. אני נזכרת ב"חיוך המשולש" שלך, החיוך הכי אמיתי ויפה. כל הזמן היו אומרים לנו שאנחנו מאוד דומים ושנינו היינו מחייכים בגאווה. תמיד היינו גאים אחד בשני. בבוקר כשאני קמה אני חושבת שאולי זה חלום רע, אני מסתכלת על המדרגות ומדמיינת אותך יורד בהן, נכנס לחדרי וצוחק כמו תמיד. אבל אז אני רואה לצידי במיטה את התמונה שלך ומבינה שהסיוט הפך למציאות. אני מחכה לטלפונים ממך, מקווה שתתקשר ותשאל לשלומי ותספר כמה שכייף לך באוניברסיטה, שהיה לך מבחן ושהוא היה מצוין. אני כל כך מתגעגעת לסופי השבוע, הימים האלה שבילינו יחד הרבה. אני מתגעגעת לשיחות, הרגעים המצחיקים, לכל אותם הדברים שאהבת להתייעץ איתי. למרות שאני קטנה ממך הדעה שלי תמיד הייתה חשובה לך, היינו החברים הכי טובים. כל הזמן היית דואג לי, המלאך ששומר עליי. התעניינת בחברים שלי ובלימודים כי לא רצית שאני "אעשה שטויות". תמיד היית מגונן ולא היית מוכן לראות אותי בוכה כמו שאני עכשיו. אם הייתי קצת עצובה, מייד היית מעודד ומצחיק אותי. עכשיו שחף, הדמעות זולגות מעצמן ואני לא יכולה לעצור אותן! היית, אתה עדיין ותמיד תהיה הדמות הנערצת שלי, הגיבור שלי. שחף, היית לי הרבה מעבר לאח, יותר מחבר קרוב, אתה הנפש התאומה שלי, הבן אדם הכי קרוב אליי שידע תמיד מה אני מרגישה וחושבת. אתה ניתבת את דרכי ועכשיו כשאני צועדת בשביל החיים אני מרגישה שאתה לצידי ומכוון אותי כמו תמיד, בדרך הנכונה. אני מבטיחה לך שתמיד תהיה חלק גדול ממני. אוהבת אותך ומתגעגעת המון! שני, אחותך הקטנה שחף, ברשותך, אני רוצה להודות לאלוהים. תודה לך אלוהים שנתת לנו את שחף במתנה למשך 22 שנים. היום אנחנו מדליקים נר ראשון של חנוכה, חג האורים ואכן, שחף, הכנסת אור לביתנו. כל המעלות הטובות שניתן רק להעלות על הדעת, היו טמונות בך. הענקת לנו, למשפחה, אושר, שמחה וגאווה רבה. זכינו בבן ואח נפלא. בתמונות הרבות שבאלבומיך ניבט חיוכך המקסים, שובה הלב והעיניים היפות. הספקת ליצור, לעשות ולחיות ורציתי שזה יימשך, לא יפסיק, שיהיה עוד... בבית החולים התחננתי וזעקתי לאלוהים שישאיר אותך איתנו, אבל הוא לא רצה. לאלוהים היו תוכניות אחרות. הוא רצה אותך בקרבתו ואני מבינה למה. יש לי רק בקשה אחת אליך אלוהים: את שחף היקר לי מכל לקחת ואספת אליך, שמור עליו בצל קורתך, בעולם של מעלה. התכנסנו כאן לומר לך שחף, כדברי המשורר נתן יונתן: שחף, אתה אהבת חיי וידעתי שזה לנצח. אהוב שלי הנצחי.. הייתה לי הזכות להיות האישה המאושרת באדם במשך שנתיים ועכשיו עכשיו אין לי כלום רק חור ענק בלב, תהום כשאתה מתתה מתתי גם אני . הכאב הוא קשה מנשא אני מעסיקה את עצמי כמה שיותר הכול לבד מאז שעזבת. תמיד יש את הרגעים שאני לבד והזיכרונות והגעגועים פותחים את הברזים בעיניים. בלילה כשאני שמה את הראש על הכר להירדם, כשאני מחבקת את הדובי המשותף שלנו שנהגנו להירדם איתו ביחד אלה הרגעים הקשים עולים הזכרות כמו סרט ארוך ועצוב, מזכירים לי את הימים שלנו הכי יפים בעולם שהיו לנו אהובי, את החיוך הענק שלך הצחוק המיוחד שיצא מהלב ואת האהבה והעזרה שפיזרת לכולם. כמה חסר לי החיבוק שלך ,כל חלק וחלק בגופי מתגעגע אליך, העניים רוצות לראות אותך, האוזניים לשמוע את הקול שלך, האף להריח את הריח שלך, השפתיים לטעם שלך והידיים למגע שלך. בלילה אני מתעוררת מחלומות עליך, אני חולמת שאתה עדיין בחיים. בבוקר אני מתעוררת פוקחת את העיניים ומגלה שהמציאות הפכה לסיוט, סיוט מתמשך ההיעדרות הפתאומית שלך שברה את כל מי שהכיר אותך. אני מתפללת כל יום לה' שיעזור לי להמשיך לחיות עם חיוך על הפנים ולא דמעות שלא מפסיקות לרדת מעצמן. החברים נותנים קצת כוח, כולם אומרים לי שהזמן יעשה את שלו, שהזמן החולף הוא התרופה הכי טובה להתגבר על האובדן הקשה. כמה זה קשה לשכוח וכמה זה קל בכל רגע של פנאי להרהר עליך ולהיזכר בכל הרגעים, הדקות בשעות והשנים שהינו ביחד שניים, שנתיים הכי יפות בעולם עבורי. אני מנסה להתנחם בעובדה שהיו לך חיים מאושרים עד הרגע האחרון ושעכשיו אתה נמצא במקום טוב יותר ושומר עלינו מלמעלה. שחף אתה אהבת כל כך את המשפחה שלך את אמא ואבא שלך, את אחיותיך, גל ובמיוחד את שני, וגם אני זכיתי לאהבה גדולה ממך, האהבה הזאת חסרה לי .. ליום הולדת קניתי לי שעון קיר ועליו חרוט "גם אם הזמן יעצר אהבתי לנצח תישאר" איך עכשיו זה מקבל משמעות שונה. החיים זה כמו פזל, כשאתה מאבד חלק אחד, זה החלק הכי חשוב ויקר ובלי החלק היקר התמונה כבר לא נראית אותו הדבר. דבר אחד בטוח - יש לך ויהיה לך תמיד מקום ששייך רק לך בליבי ואף אחד לא יוכל להסיר או לקחת את זה ממני. אוהבת אותך תמיד דנה שחף אחייני היקר, אני זוכר את יום הולדתך כאילו זה היה אתמול. נולדת כאשר הייתי חיל בתחילת שירותי. נולדת בתקופה היחידה בכל שירותי שבה הייתי צריך להשאר חודש שלם בבסיס ללא יציאות. לשמחתי (ומזלי – כבר הבאתי לי מזל) נולדת בסוף השבוע הראשון ואז איפשרו לי לצאת ולראות אותך ואת אמא. שבוע מאוחר יותר יצאתי שוב (איזה כיף) לברית. כך שבכל התקופה יצאתי כל שבוע... נולדת בחג המולד – אמנם לא תאריך משמעותי ביהדות אבל תאריך שמח במקומות רבים בעולם. כבר כתינוק חייכת כל הזמן ולי גרמת התרגשות רבה – אני דוד!! . גם אבא ואמא (שלי) הפכו מייד לסבא וסבתא גאים. זכור לי שבאותו יום שנולדת קניתי לכל אחד מהם ספל עם הכיתוב "הסבא/הסבתא הטוב ביותר" – הספלים עדיין קימים. התראינו מדי פעם בסופ"ש כאשר הייתי חוזר הביתה. בתקופה בה דאיתי הושבתי אותך
בתוך דאון וראיתי איך התרגשת – כמה גדלת!. ואז הגיע השליחות הארוכה בחו"ל. התראינו ודיברנו פחות ולא ראיתי איך צמחת
והתפתחת. כאשר הגעתם לבקר אותנו בקליפורניה מאד נהניתי מחברתך כך גם עידו שלפתע
"מצא" בן דוד. מאוד נהנינו כולנו מחברתך בטיולים שעשינו באיזור. לימים
הבנתי שהיה זה אחד הטיולים המהנים ביותר בחייך. שמחתי לשמוע מאמא שאתה מתכוון ללמוד באוניברסיטה לאחר שחרורך ושמחתי שהיא התייעצה אתי לגבי מוסדות הלימוד. התברר לי שאתה לוקח את העניינים ברצינות ומשקיע. הפעם האחרונה שהתראינו הייתה כאשר הבאתי לך את המזרון וחפצים נוספים למעונות המכינה. פגשת אותי מחייך כרגיל בשער והובלת אותי לחדרך שם הצגת לי את דנה. פטפטנו, נראית לי מאושר, נראה שמאוד טוב לך. שמחתי – החיים מתחילים. לפתע נראית לי בוגר, אני בארץ ללא שליחויות, הזכרת לי את תקופת לימודי ושמחתי על כך שהתקרבנו יותר. ואז צלצל הטלפון באמצע הלילה וגילה אמרה לי לבוא מהר לביה"ח. לא האמנתי.
התפללנו, קיווינו – הנס לא קרה. כשנפרדנו ממך הייתה כרגיל שליו, רגוע ועם פנים
מחייכות. נוח בשלום על משכבך. דוד אבישי. שחף, 10 שנות היכרות בערך שאמורות להידחק למכתב אחד. בלתי אפשרי. כל כך הרבה זיכרונות וכל כך הרבה חוויות. איפה מתחילים? איפה מסיימים? קשה לחשוב על אדם כל כך קרוב בזמן עבר. כל זיכרון וחוויה איתך מעלים בי חיוך קטן, חיוך שנותן עוד כוח להמשך המלחמה המתמדת
עם העצבות. חזרנו מבית הספר, יום די שרבי, אני על האופניים ואתה ברגל. הגענו לרחוב שלך, ירידה תלולה והחלטנו שאני ארכיב אותך על האופניים כדי שנגיע מהר יותר ונתאוורר קצת. בתחילת הירידה הרגל שלך שפשפה את הגלגל מעט וגרמה לנו להתנדנדות. התנדנדות שכמעט גרמה להתהפכות. צחקנו כשהצלחנו לאזן את עצמנו חזרה ולחמוק מנפילה. כמה שניות אחרי, בשיא הירידה, סובבת את הראש אליי והתחלת את המשפט: אילן, בוא תראה מה קורה כשדוחפים את הרגל לג..." לא הספקת לסיים את המשפט ושנינו מצאנו את עצמנו מרחפים באוויר בדרך הבטוחה אל הרצפה. אני זוכר אותי ואותך שוכבים על הרצפה וצוחקים. אני זוכר שאמרתי לך שאם רק הייתי יכול לקום מהרצפה הייתי מגיע עד אליך, בדיוק מרחק של 2 צעדים שנראו לי כמו נצח, והייתי מראה לך מה קורה כשדוחפים את הרגל... שבוע לפני אותו יום נורא, שלחתי לך הודעה ורשמתי בה "מה בדיוק חשבת לעצמך
כשתקעת את הרגל בגלגל?". למחרת, התקשרת אליי ולא שמעתי כלום על הקו. אחרי
שכמה שניות השתרר שקט התחלתי לשמוע את הצחוק שלך. אני חושב שהחוויה הזו מסמלת את החברות בנינו. לא אשכח אותך, אחי אילן פלר שחף מידי פעם במשך היום, קורה לי שאני נזכר בך ולאחר שתי שניות אני נזכר אתה כבר לא איתנו. מחשבה בלתי נתפסת. קורה לי רבות שאני נזכר בך, בעיקר כשאני נזכר בתקופת הילדות שלי, בצחוק המתגלגל
שלך מהבדיחות של אלירן, בהתנהגות הבוגרת שלך, בחיוך המתמיד שלך העולה לי בדמיון
בכל פעם שמזכירים את שמך. אחת החוויות שזכורות לי במיוחד היא הרכיבה אתך באופניים לבית סבך וסבתך ביום כיפור, בו הייתי רק בכתה ג' והלכתי אחריך בעיניים עצומות. עברו השנים ותמיד נראה היה כי אתה דמות שאפשר לבטוח בה בזכות טוב הלב וההגינות
שרווחה בך. מדי פעם אני חושב ואומר לעצמי: מעניין איך החיים היו נראים היום כשאתה עדיין כאן. יש המון אמרות שהופכות לקלישאות, אבל באחת אני מאד מאמין: עברה כמעט שנה מאז מותך הטראגי אך האישיות המדהימה שהיית מלווה את זכרוני ותמשיך כנראה לעד. זוכר תמיד, אלון רובינשטיין שחף היקר 15.12.06 ...תם עידן התמימות. הצעקה המקפיאה של אימך ב-1.30 לפנות בוקר "שחף עשה תאונה", ההגעה לחדר המיון, ההלם והטראומה, השעות שחולפות, התפילות שלא נענו, והרגע הקשה מכל, רגע טראומטי והלם מוחלט, לדעת שזה הסוף ואין דרך חזרה. מאז הימים חולפים, איתם השבועות והחודשים, והלב ממאן להאמין שהפרידה ממך היא סופית. שהשמש ממשיכה לזרוח, הפרחים פורחים, אבל אתה, הפרח שלנו נקטפת מאיתנו. הכול שונה בלעדיך, בליבנו אתה חסר ואנו כואבים את הפרידה בטרם עת. קשה להיזכר בך בעצב, כי אתה היית תמיד שמח ועליז. בחלומי הופעת, ראית את העצב מסביב נגשת אלי ואמרת לי – אי אפשר להמשיך כך.(גילה) היית תינוק הכי יפה שיש עם עיניים ירוקות נוצצות ותלתלי זהב וגדלת להיות נער חתיך ויפה תואר עם חיוך תמידי על הפנים, שמחת חיים תמיד נותן חיבוק, נותן נשיקה . שחף, גדלת יחד עם אלירן אהבתם אחד את השני כמו אחים, יחד הייתם ממש צוות לעניין והרבה בזכות מעשי הקונדס זכיתם לכינוי "סטארסקי והאץ". כעת נשארו רק הזיכרונות והתמונות. שחף, גדלת בבית עם הורים מדהימים, שתמיד עטפו אותך בחום ואהבה והרבה פינוקים. אבל, תמיד הייתה לך עוד אופציה – זוג השכנים והצמודים שתמיד ישבו לך על הווריד : אכלת ? שתית? יצאת? הגעת? עם לילות שישי בארוחה המשפחתית שנהגנו לאכול ביחד , והחגים המשותפים. אך, לו רק ניתן לשנות את הגורל... אוהבים אותך תמיד גילה ומוטי, אלירן, מאיה, רועי ועידן שחף חברי, קשה לספר עליך, חבר קרוב שהייתי איתך הרבה שנים ועברתי עימך המון חוויות במספר שרות. הייתי יכול למלא דפים שלמים. הכרתי אותך לראשונה כשהגעת לכיתה ד'. התמונה שבה אתה נכנס לכיתה קצת מבויש עם חיוך ענק חרוטה בזיכרוני. במשך השנים ראיתי עד כמה היית מדהים. אין ספק שידעת להנות מכל רגע בחיים ותמיד קנאתי בך על כך. תמיד רצית למצות כל רגע עד תום, גם כשכולם היו כבר עייפים. הייתי בא אליך אחרי בית הספר (זה קרה כל יומיים בערך), היינו אוכלים ביחד, מבלים ולפעמים כשרצינו לשכוח מהלחץ והעומס מהלימודים, העבודות והבגרויות היינו מתחילים להציק אחד לשני עד שהיינו מתעייפים. תמיד ידעת לדפוק הופעה וכשהיינו מגיעים למסיבה, כולם ידעו שהגעת. היית במרכז העניינים, מוקף תמיד בהמון חברים וחברות. היית אחד מהאנשים הכי אהובים שהכרתי. יש בחיים קירבה מסוגים שונים: קרבה של אב לבן, אם לבת, חבר לחבה ובין חברים שזה תמיד היה משהו קדוש בעיני. שחף, עשית בשבילי המון: אם זה לחלץ אותי כשנתקעתי איפשהו באמצע הלילה, אם זה סתם
לעזור במשהו, אם זה להקשיב, לייעץ ולשמור סוד. עמדת לצידי ברגעים קשים והייתה בנינו
חברות אמיתית. שחף, אני מודה לך על הרגעים שחווינו יחד ושאני מצטער על כל מריבה שהייתה לנו אי
פעם ושהאהבה שלי אליך היא מעבר למילים. חרוטה בליבי דמותך עם החיוך הענק והשובה. שחף, שנה בדיוק חלפה מאותו יום נורא, שנה איטית וכואבת עם הרבה הרהורים, מחשבות ודמעות שזולגות בלי סוף. התמונות והזכרונות זה כל מה שנותר לנו כעת, אך הם אלו שעוזרים לנו ברגעים הקשים. חסר לנו, כל כך חסר לנו שאין לנו אותך לידנו, פה, צמוד, לעזור ולתמוך או סתם כדי לצחוק או לבלות ולעשות את אין סוף הדברים שעשינו יחדיו. תמיד שהיה רגע משעמם ידעת להפוך אותו לשמח, בין אם זה סתם להסתובב ובין אם זה טיול, או שליחות של המשפחה. איכשהו, זה היה תמיד נגמר בחוויה. בכל רגע שיש לנו עם עצמנו, בכל דקה של שעמום, בכל מפגש עם החברים, נזכרים אנו באותם רגעים יפים שעברנו יחד, רגעים של שמחה, של אושר, של כיף, רגעים שעיצבו את בגרותנו ולעולם לא יישכחו. קשה לתאר במילים את הרגשות הרבים שעוברים כאשר מזכירים אותך: שמחה מהולה בעצב, אושר שמעורב בו יגון. החיוך המפורסם שלך, אוי החיוך הזה, שתמיד עשה אותנו מאושרים והקרין עלינו את כל השמחה שבעולם. בטיולים, בבילויים, בעבודה, בלימודים, ביום ובלילה, תמיד אתה בראשנו וליבנו וכך גם תמיד יהיה. שחף, חברות כמו שהייתה בנינו היא חברות עולם שלא תתנתק אף פעם, גם עכשיו ברגעים הקשים. אנחנו רוצים שתדע שאנחנו תמיד איתך ואתה תמיד איתנו, וכך יהיה לעולמי עולמים! אוהבים, החברים שחף בן דודי היקר והאהוב, אני יושבת כאן ליד הקבר שלך ולא מאמינה! אני זוכרת איך רק בקיץ שעבר הכרת לי את החברה שלך- דנה בבריכה, סיפרת על כך שאתה
מתחיל ללמוד, היית כל כך חי, מאושר, קורן. אני לא האמנתי איך גדלת שחף.... (חשבתי
לעצמי) איזה ילד היית- נבון, יפה כמו מלאך, נזכרתי בכל הערבים בהם הייתי עושה עליך
בייביסיטר, נזכרת ובוכה... הנה חלפה לה שנה מאז שאתה כבר לא איתנו, וזה כל- כך קשה. שחף זיכרונך תמיד בליבי, שחף "תספר לנו איך למעלה, תספר איך אתה מרגיש, אנחנו תמיד חושבים עליך, הכל שונה לנו בלעדיך, הלב כואב לא מאמין איך נקטפת כה צעיר, לגורל אין רחמים. הוא קוטף רק את הטובים!" חבר, אח יקר ואהוב העוצמה שהשארת אחרייך, אחרי 22 שנים בלבד, כה גדולה ורחבה. שחף, איך יכול להיות שלא... שחף כן, נזכור אותך ולא נשכח! לא נשכח- נזכור! נזכור ולא נשכח! החברים שחף אני חושב עליך יותר מאשר על עצמי, אני נמצא איתך במקום התאונה יותר משאני נמצא בביתי, אני בוכה עליך יותר משבכיתי בכל חיי. תמיד אומרים שלא מעריכים מה שיש לך ביד עד שאתה לא מאבד אותו. אוי, כמה שזה נכון, כמה שאתה חסר, כמה שהכל שומם, ריקני וקודר. אני רוצה לשחק איתך, לשתות איתך, לרקוד איתך, לצחוק איתך, לדבר איתך, לחוות איתך, להיות איתך כמו תמיד, אבל איני יכול עוד. אני רוצה לספר על החוויות שלי איתך, אבל אני רק בוכה יותר, בוכה כי לא יהיו לי חוויות איתך עוד, אני לא מסוגל לכתוב עליך בזמן עבר, אני פשוט לא יכול! אני יודע שהיית רוצה שנמשיך לצחוק ולהנות גם עכשיו, אבל זה בלתי אפשרי. אנחנו יוצאים ואני מרגיש שאתה יושב מולי וצוחק ושותה ומצחיק, כאילו שרק אני רואה אותך ויודע שאתה פה איתנו. שחף, תמיד אמרת לי שנהיה חברים הכי טובים כל החיים, וצדקת כמו תמיד. תמיד נהיה החברים הכי טובים, גם אם כעת זה אחרת, אבל עדיין תהיה החבר הכי טוב שיעזור, יתמוך ויעודד כמו שרק אתה ידעת. לך היה את האומץ להגיד שאתה אוהב אותי ושאני תמיד שם לצדך כשאתה צריך. שעה לפני שהתרחשה התאונה אמרת לי לכוון שעון מעורר ל-10 בבוקר כדי שנלך לקנות משחקים לפלייסטיישן. בשעה 10 בבוקר בדיוק, שחף, השעון צלצל אך הלב שתק, נדם, השתומם ונשבר לרסיסים, וכך הוא כל הזמן. התמונה שלך יושב במכונית, עם היד על החלון, והטבעת על יד שמאל בחוץ ויד ימין על ההגה, כמו הנהגת מיומך הראשון ועד יומך האחרון, לא יוצאת לי מהראש. העיניים, העיניים של שחף או "הסכין" כמו שרצית שכולם יקראו לך, העיניים הכי יפות שיש. תמיד כבשת עם המבט והחיוך הזה שלך, קסם שאי אפשר להסביר. שחף, שואלים אותי אם אני מעכל. מה זה לעכל? כבר עברו 3 חודשים ואני לא מבין ולא מעכל. רק לפני שבוע התקשרתי אליך ב-4 לפנות בוקר, בלי שום הסבר, מתוך הרגל, מתוך רצון לדבר איתך. אני רק יודע שאתה חסר לי, שקשה לי ושרע לי, שעדיין יש לי הודעות ממך בפלאפון, אני עדיין חייב לך בירה, עדיין יש לך חולצות אצלי, אני עדיין חייב לך כל כך הרבה שמחה חיים, כיף ואושר שהבאת לחיי. הזמן לא ירפא את הכאב, והפצע לעולם לא יתאחה, הזמן לא יעשה את שלו והסבל ימשיך יום יום, הזיכרונות לעולם לא ישכחו כי חבר כמוך, שהיה לי אח, אני לעולם לא אשכח. אוהב אותך, חגי נזרי שחף קשה מאוד, אפילו בלתי אפשרי לסכם במספר שורות תקופת חיים שלמה שהיינו שזורים בה יחד. תמיד נזכור את האור בפניך, החיוך הנהדר והיופי המיוחד שלך. תמיד כשהיית מגיע למסעדה, היינו שואלים אותך מה אתה רוצה לאכול ואתה הרכנת את ראשך בביישנות ולא ענית. היינו מכינים לך כריך ושתייה, אתה חייכת מן חיוך רחב שכזה. תמיד התנדבת לעזור כשצריך, בכל שעה, בכל מצב וטוב ליבך נשאר איתנו, בליבנו. שחף, היית ילד טוב להוריך ולמשפחתך. ידעת לאהוב את החיים, לבלות ולהנות מכל רגע, לראות את הטוב והחיובי בכל דבר. שוחחת הרבה עם ליאת על הצבא, על חברים, על חוויות דומות שחוויתם והיה ביניכם קשר מקסים. קשה לנו האובדן, אתה חסר לנו מאוד. אין יום שעובר שאנחנו לא חושבים עליך. שחף, אתה בזיכרוננו וחלק מאיתנו לעד. אוהבים ומתגעגעים יוסי ודליה לימור, איציק, מיטל וליאת שחף בן דודי האהוב נולדת לפני 23 שנה, הייתי בת 9 אני זוכרת תינוק יפה תואר ומקסים שהייתי גאה להסתובב איתו ולהשוויץ: "זה בן דודי שחף". במהלך השנים כשהפכת לנער והתבגרת, נוצר ביננו קשר מיוחד בו שיתפת אותי בחוויות
אישיות שעברת במיוחד בנושאי קשרים עם בנות. כשהיו לך מספר אופציות והיה עליך לבחור
תמיד דאגת לקבל החלטות על פי ערכי המוסר על מנת לא לפגוע ובחירותיך היו תמיד אמיתיות
מתוך לבך. לפני שנתיים ו-8 חודשים כשטל בני נולד, לפתע הופעת בביה"ח עם חיוך מאוזן לאוזן. הייתי כל כך מאושרת לראות אותך לא אשכח איך התנצלת על כך שהגעת בלי להודיע והסברת לי שחבר הקפיץ אותך במיוחד... אותי זה הצחיק כי כל כך שמחתי שבאת. כמעט עברה שנה מאז נעלמת מחיינו, מאז לא עובר יום שבו אינני חושבת עליך כמה פעמים במהלכו אם זה סטודנט שנכנס אלי למשרד עם עיניים יפות כמו שלך, חיוך מקסים ושמחת חיים מיד אני נזכרת בך וחושבת עליך. כשאני רואה חבר'ה צעירים בחוף הים במכונית וכו' הרבה פעמים הם מזכירים לי אותך. ובמיוחד כשאני מסתכלת על טל אני חושבת עליך המון כמה הוא מזכיר אותך בחכמתו כשאתה היית בגילו. שחף, שחף איך אפשר להתחיל ולדבר על אדם כמוך בלשון עבר, מעולם לא דמיינו כי נאלץ לעשות זאת והנה הנורא מכל קרה. בתחילה לא האמנו, חשבנו כי מדובר בסיוט נוראי שממנו נתעורר בכל רגע, אך ככל שעובר הזמן אנו מנסים לעכל שהנורא מכל קרה. את אותו הלילה אנו מדחיקים ומנסים לשכוח. במקומו אנו חושבים על האחיין/בן-דוד והאדם המיוחד שהיווה חלק חשוב ומרכזי במשפחתנו. בתקופת ילדותנו אני זוכר שהיינו משחקים כדורגל בשכונה והיית מגיע עם החולצה של בטיסטוטה שכל כך אהבת. בילינו שעות מול המחשב והמגה-דרייב ובשבתות לפעמים הייתי מצטרף אליך למשחקים של "מכבי", לעיתים כשבאתי לישון אצלך היינו נשארים ערים כל הלילה ומדברים על הלימודים והבנות, תמיד היית "דון ז'ואן" לא קטן אני זוכר איך סיפרת לי על החברות שהיו לך ועל כל מיני התלבטויות שצצו איתם ואני עם "הניסיון העשיר שלי" בתחום ניסיתי לעזור ולייעץ לך. כשהיית בצבא אני זוכר שכולנו התגאינו על היותך חובש וכשהתחילה מלחמת לבנון השנייה קיווינו שרק תסיים את השרות בשלום. בסופי השבוע אמא שלי (דודה רותי) הייתה תמיד מתקשרת לשאול אם חזרת הביתה ואם אתה רוצה שהיא תשלח לך משהו לאכול. כבר בצבא התחלת להתייעץ עם ערן ואיתי על הלימודים, מה לעשות, איפה ללמוד, מה כדאי להשלים, ידעת שאתה רוצה להמשיך בתחום המדעים אך עדיין היו לך כמה לבטים. כשהשתחררת שקלת בכובד ראש, לא איפה לעשות טיול ארוך ו"להיזרק", אלא איפה יותר כדאי ללמוד ב"עברית" או ב"בר-אילן", אני זוכר שאמרתי לך ללמוד במקום שהכי מוצא חן בעינך ואיפה שיתנו לך מכינה יותר טובה, כמובן ששמרתי עבורך את כל חומר הלימוד ולבסוף החלטת ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, באמת הבחירה הייתה נכונה והציונים היו ממש מעולים, שלא נדבר על ההווי והחוויות בכל פעם שהיית חוזר מהלימודים. אהבת את הלימודים באוניברסיטה, אני זוכר שסיפרת לי שאתה מצליח מאוד ונהנה מכל רגע ותמיד כששאלתי "מה עם כימיה אתה מסתדר עם זה?" היית עונה לי שאתה מבין את זה הכי טוב בכיתה. שחף בן-דוד יקר ואהוב, אליך אנחנו מתגעגעים מאוד, אתה חסר למרות הזיכרונות שנמצאים עימנו בכל רגע ורגע של היום, בבישולים, במשחקים, בלימודים ובכל הדברים הכי קטנים שאנו עושים. בלכתך בטרם עת השארת חור גדול בליבנו אותו אנו מתקשים למלא, חיינו השתנו ולא ישובו להיות כפעם. כל שנותר לנו לעשות הוא לקוות שטוב לך במקום בו אתה נמצא ואתה מאושר בו כפי שהיית עימנו. נזכור אותך כילד החייכן ירוק העיניים בעל המבט התמים, הרך והמתוק. מתגעגעים, אוהבים וכואבים. משפחת נגר שחף, כבר 12 חודשים שהדמעות לא מפסיקות לזרום והלב מסרב להאמין, הכל נעצר בשנייה והדבר לא שב להיות כשהיה. החור והחלל שנפערו כל כך עצומים וכל כך כואבים שקשה לתאר במילים. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, עכשיו הבנו כמה שזה נכון. טמונים בך מלוא חופנים של טוב לב, יושר, עדינות ורגישות. היית יפה תואר ונפש, אהבת את החיים כמו שהם. אנחנו לא מפסיקים לחשוב איך הלכת מאיתנו ככה פתאום מבלי להספיק לחוות עוד מהעולם שכה אהבת. אסתר קל אומרת בשירה: "לתת כמו הפרחים- מפיצים ריח לכולם בלי חשבון, בלי תמורה... סתם משום שהם פרחים". ופרח צעיר, כל כך צעיר ויפה תואר. עיניים ירוקות גדולות וחיוך כובש, כך תישאר תמיד איתנו: בליבנו, במחשבותינו ובכל מה שנעשה. אתה תמיד תהיה לנו דוגמה אישית לטוב לב, צניעות, ענווה, לחברות אמיתית וכנה, לרגישות, לאהבת האדם והמשפחה ולשמחת חיים. אוהבים אותך! אבא, אמא, גל ,שני המשפחה, חברים וידידים |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
| עיצוב והקמה: איה גולן | © כל הזכויות שמורות למשפחת בלס |